פרחי באך האחדות 3

sitvanit

פרחי באך, עקרון האחדות הכול הוא אחד

התחלה הכול הוא אחד

המקובל הגדול האר"י כתב בספרו עץ החיים:

דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשואה אחת,

והוא הנקרא אור אין סוף"

הבריאה:

אומר מראש לא ניתן להגדיר את הבורא משום שהגדרה מראש מגבילה. הבורא, מקור החיים אין לו צורה, קול או גוף והוא אינו משתנה לעולם (נצחי) לכן זה יהיה בלתי אפשרי לחלוטין לנסות ולהגדיר את הבלתי ניתן להגדרה, לא ניתן להבין מה זה אלוהים דרך השכל, או על ידי שימוש במילים, ההבהרה היחידה האפשרית היא הגם שאינני יכול להגדירו אני יכול להרגישו בפנימיותי, באמצעות ליבי זו הדרך היחידה שאני יכול לתפוס אותו ומכיוון שכך הוא הדבר אפשר להמשיך ולהסביר את תמציות הפרחים מנקודת מבטו של האדם.

ניתן להגיד על הבורא:

א. כי הוא המקור האנרגטי לכל מה שיש ולכל מה שעדיין לא הוגשם.

ב. כי הוא נצחי, ללא שינוי.

ג. אין אנו יכולים להכיר את המהות שלו. מהות מוגדרת כל מה שהיה קיים לפני הבריאה.

ד. אור הוא תכונה של הבורא, הכוח המשפיע על המציאות, ניתן להרגיש את הפעולה שלו בדיוק כמו שאנו לא יודעים מה זה חשמל אבל כשמפעילים מכשיר חשמלי אנו יודעים שמשהו עובר בו משום שאנו רואים כיצד הוא היה לפני ההפעלה ומה קורה לו תוך כדי ההפעלה.

ה. הוא המקור לכל החיים והם אפשריים רק דרכו.

אמרנו קודם לכן, הבורא, היא המקור לכל מה שיש, משום שהיא מכילה בתוכה את כל האפשרויות של החיים העשויות להתגשם אי פעם. כדי להבין הגדרה זו עלינו להסתכל כדוגמה על השמש המתוארת כמקור האור באיור שלפנינו. התכונה הבסיסית של המקור היא שהוא מקרין את האור ללא מאמץ. דוגמא נוספת של תכונה זו ניתן לראות במחקרים שערכה הגברת מארי קירי עד שגילתה את היסוד הנקרא רדיום. מתוך טונות של עפרות פחם היא זיקקה תמצית שמשקלה עשירית הגרם והייתה רדיו-אקטיבית פי מיליון מאורניום. לאלמנט היא קראה רדיום ועל תגלית זו היא זכתה בפרס נובל. הנקודה החשובה היא, שהיסוד הקרין רדיואקטיביות ואור כתכונות מקור.

אור הוא כוח. הוא הבסיס מאחורי כל מה שקיים הוא נמצא בתוך הדלק שאנו ממלאים במכוניתנו, בחשמל שאנו משתמשים כדי לחמם את ביתנו, הוא כוח הגורם לאבן לשמור על צורתה ולצמח לבקוע מזרע ולהרים רגבי אדמה השוקלים פי כמה ממשקל גופו ולהפוך לעץ בגובה של 30 מטרים. אנו לא יכולים לראות את הכוח הזה ישירות, אך אנו יכולים לראות כיצד הוא פועל ומשפיע על הסביבה ועלינו.

כאנלוגיה לכך משמש האור הלבן שמקורו בשמש ואשר, לצורך הדיון, תשמש כמקור האור. האור הלבן הוא תערובת של גלים בעלי אורכי גל שונים, המכיל את כל צירופי הצבעים האפשריים, במילים אחרות:

כאשר מקרינים אור לבן לתוך פריזמה (מנסרה) האור נשבר ומתקבלת על הקיר שממול קשת הצבעים. מכך אנו למדים כי האור הלבן מכיל בתוכו את כל אורכי הגל השונים של הצבעים: ירוק, כחול, כתום וסגול, במילים אחרות: אפשר להגיד, כי האור הלבן הוא המקור של כל הצבעים. אנו יכולים לומר, כי ללא האור הלבן לא היו הצבעים יכולים להתקיים, משום שאם מקור האור הלבן היה מפסיק להקרין אל הפריזמה, אזי כל הצבעים שהזכרנו לא היו מופיעים. עכשיו, תארו לעצמכם כי בצבע הירוק הייתה מתפתחת תודעה מוגבלת, המסוגלת לראות את הצבעים, אך לא את המקור שלה האור הלבן והיא מתבוננת בכל שאר הצבעים הנמצאים סביבה, רואה את השוני בצבעי היסוד, את ההבדלים בגוונים ורואה את עצמה כנפרדת מהצבעים האחרים. התודעה המתפתחת הרואה את השוני – איננה מסוגלת להבין כי קיומו של הצבע הירוק איננו נפרד מקיומו של הצבע הסגול ושניהם אין להם קיום עצמי נפרד מהאור הלבן – משום שללא האור הלבן, הם לא היו יכולים להתקיים. במילים אחרות, כאשר האור הלבן כבה אין צבעים.

sirtu1 copy

הבה וניתן שמות של בני אדם לצבעים. נקודת המוצא שלנו תהיה פסוק בתנ"ך האומר, כי אלוהים ברא את האדם בצלמו. כלומר, אנו יכולים להניח כי מבחינתו של בן האדם האלוהים משמש לו כמקור. עכשיו, כפי שנאמר קודם, אנו נעשה אנלוגיה בין הצבעים לבין בני האדם: במיטל, המייצגת את הצבע הכחול, התפתחה תודעה המסוגלת להבחין בשוני שבין הדברים, אך אין היא מבחינה באור הלבן. מיטל רואה את רונן, את רונית ואת יוסף והיא חושבת שבגלל שהיא רואה אנשים שונים מחוצה לה- הרי היא נפרדת מהם, ואין היא קשורה אליהם. הדבר המפליא מכול הוא, שהיא חושבת גם כי היא מסוגלת לפעול עצמאית, בנפרד מהם ומהמקור.

sirtut2 copy

אנו יכולים להמשיך את הדיון לכיוון של הריפוי: מיטל חושבת כי יש לה כוחות ריפוי, ושהכוחות הללו הם ייחודיים לה בלבד, והיא חושבת כי היא יכולה להפעיל את הכוחות הללו בכל עת שתרצה. כלומר, מיטל רואה את עצמה כמקור, הנפרד מהמקור האמיתי ואין היא יודעת כי מקור הכוח שלה מגיע מהמקור וממנו בלבד. מיטל אינה יודעת כי אין היא יכולה לעשות, ולו פעולה אחת בלבד הדורשת אנרגיה, ללא האספקה הקבועה והבלתי משתנה של אנרגיה מהמקור. במילים אחרות, מיטל איננה יכולה לרפא איש אחד תוך כדי שימוש בכוח, שהיא חושבת כי הוא פרטי או חיצוני לה.

לכן, כאשר מיטל חושבת כי החיים הם שלה, אין הדבר נכון, משום שהקיום של מיטל תלוי באור הלבן. ללא האור הלבן לא יהיה קיום למיטל, לרונן, לרונית, ליוסף, או לכל מה שאנו רואים באמצעות התודעה המוגבלת שלנו. אין אנו יכולים, בשלב זה, לראות את המציאות השלמה מהסיבה הפשוטה, אנו מאמינים שאנו רואים את הכול, אך אנו חסרים את נקודת המבט של כל שאר הצבעים. הראייה שלנו איננה מפותחת, אנו מאמינים שהכול מתרחש בחוץ, לכן אנו מסוגלים להסתכל רק על המסך עליו משתקפים כל שאר הצבעים. לו היינו מפנים את מבטנו אל האור הלבן היינו מסתנוורים ומאבדים את הראייה בדיוק באותו האופן שבו היינו נפגעים, לו היינו מפנים את מבטנו אל השמש.